דרך אחרת

אתה אומר לי לא ללכת, אבל אני יודעת אין בשבילנו דרך אחרת.
אין דרך אחרת בשבילי. 

כשנפגשנו, הכנתי לך רשימה ארוכה של המגרעות שלי,
כל אותן תכונות שיבריחו אותך ממני.
אמרתי לך שאני מעופפת ושכחנית,
שאני חולמת ולפעמים מאבדת גם את עצמי.
סיפרתי לך שאני מחפשת כל הזמן,
ולעתים רחוקות מוצאת.
הזהרתי אותך מפניי, הדלקתי אלף נורות אדומות,
כיוונתי אותך אל הדלת. 

אני זוכרת שאמרתי לך,
זה לא יעבור לי. אני לא יעבור לעצמי. 

אתה אומר לי לא ללכת, ואני חייבת לעזוב.
חייבת לצאת מהמקום הזה, ולתת לעצמי להיות. 

אז בחרת להשאר, בחרת בי כי הייתי האשה הזאת,
מפזרת את עצמי על הרצפה בסלון, ומצביעה על כל חלק מוזר.
לא מתנצלת, לא מתקפלת. שלמה. 

אחר כך נאספו החלקים, והייתי אני לעוד רגע אחד,
שבריר של רגע לפני. 

אחר כך לא הצלחת לקבל, לא הצלחת להבין, לעגת.
ואני כבר לא הייתי שלמה. 

אני אומרת לך, זה-לא-יעבור-לי. אני-לא-יעבור-לעצמי.
תמיד אהיה, ואתה תמיד לא תצליח להבין.
אין דרך אחרת בשבילי.