ספרתי שש. אחר-כך עברה עוד שנה, ועוד אחת נסגרה לספירה, לספסל.
ימים שאינם נזכרים, רגעים שאינם נכתבים, אינם נשמרים אף לרגע נוסף.
זמן מת, כמו נעלם לתוך ריק גדול, זמן שאינו נשאר, זמן שנספר.
בין שמים למים, בין טרמינלים ארוכים, בין בית לחדר צר, בין געגוע לזמן מעבר,
ובין לבין דבר לא דבק בנו עוד, דבר לא קולל, רק הזמן שעבר, וסימניו, ואותותיו
והחלל שנותר אחריו מסעף עורקיו.
עוד שנה לספירה, להמתנה, לספסל, עוד ימים ריקים, עוד זמן מעבר.