בכל הבלגן הזה, שכחתי לעצור לנשום..
או נכון יותר, לנשום – לעצור.
אני עומדת במקום, נטועה,
ואני.. אני בכלל רוצה לרוץ.. לרוץ.. לרוץ..
בקיץ הקודם, הגיעה מומחית הנחשים של הישוב שלנו לגן
והסבירה לילדים איך כדאי לנהוג כאשר הם פוגשים נחש..
היא פנתה אל אחת הקטנות ושאלה:
מה תעשי אם תראי נחש?
הקטנה ענתה:
אני אצעק 'נחש' וארוץ..
לא!!, אמרה לכולם המומחית,
כי הרי זו טעות נפוצה..!
קודם כל רצים – רק אחר כך צועקים!
ואני, אני באמת לא בטוחה כבר מה הכי חשוב..
ארוץ ואצעק, אצעק וארוץ,
ובדרך אולי אזכור גם לנשום..