מלאך המוות בעקבותיי, לא תמיד אני רואה אותו, אבל יודעת שהוא שם. מחכה. נוסעת בכביש מהיר, מכוניות עוקפות אותי במהירות מסחררת. עוד רגע גם אני כבר לא אהיה. רדיו מנגן מתוך רמקול שבור אחד. מרוב אהבתי את עצובה, עצובה. רעש. השדרנית מספרת לי על פקק באיילון. אם אגיע, אספיק להפקק כמו כולם. פקק מרגיע. חי.
מלאך המוות לצידי, הפקקים באיילון אינם מטרידים אותו, גם הוא כמוני. חושב. מחכה. עוד כמה דקות הוא יתן מופע יחיד, מרהיב. כוריאוגרפיה של שתי מכוניות בהתנגשות, מוסיקת גלגלים וחריקות. אם אצעק לא ישמעו אותי.
הנתיבים מתפצלים, לאן לפנות, אולי אעצור בצד, אולי אחזור אחורה. אתן לו להמשיך בלעדי. אתחמק. אם אמשיך אולי עוד אספיק לפקקים. גשם יורד, מופע אורקולי בשמים. רעם, ברק, הבזק פנסים. רעש גדול. שמים וארץ. ושקט.
ידעתי ששכחתי לכתוב לך לקנות חלב. אם הייתי מתקשרת דקה קודם, עוד היית מספיק לרוץ. עכשיו כבר מאוחר גם לזאת.