זה כבר לא מצחיק.
כנראה משבר הגיל זה משהו אמיתי. זה קורה, זה מעיר.
עזבתי הכל. אני באמת טובה ממש בלעזוב הכל.
אני לא מביטה לאחור יותר מדי, קצת עצוב לי והרבה שמח.
אני אוהבת דפים חלקים, אני אוהבת להתחיל..
כבר לא ילדה, אין בי את הכח והסבלנות לכל הקשקושים המיותרים,
אין בי את האנרגיה להתמודד עם אנשים קרים, מרוחקים,
אני רוצה יותר!
וזה לא קשור למגיע או לא, גם אם לא מגיע, אני רוצה יותר!!!
אבל בפנים, בעצם, אני באמת עדיין ילדה.
כולנו ככה, ילדים שנאלצו לשנות את חוקי המשחק ולקחת אחריות..
כל הדברים האלה שרציתי אז, אני עדיין רוצה אותם.
אני תמיד אחפש את אותם דברים, כי הילדה הזו עדיין כאן,
משחקת עם כלים אחרים, את אותו משחק בדיוק.
תקראו לזה משבר הגיל, תקראו לזה איך שלא תרצו,
אני אומרת די! הזמן לעשות שינוי!
דף חלק. נקי.
הנה אני..
סילואט כפול באויר,
ונחיתה מושלמת.
ככה אני אוהבת לדמיין את זה..