כזאת

זאת אני, רק אני.
יושבת כאן על הרצפה הקרה, ביום הזה, שלנו.
מחטטת בראש, קשקשי מחשבות עמומים,
עוברת על כל הדברים, הקבורים, מי אנחנו, מי היינו,
כבר שכחתי את הכל. הייתי רוצה לשכוח יותר.

סובבים מסביב לזמן, ארוחת ערב לפנות בוקר,
ושירים עצובים עצובים של ימים אחרים אחרים.
כמה פעמים עוד? כמה עוד נוכל אנחנו, כמה עוד נוכל?
אני מסתחררת סביב זה כל הימים, כל החיים,

זאת אני, רק אני, רק אני כזאת.

לא מצאנו, ויש עוד חיפוש לעשות. שלך. שלי.
הקווים שלנו לא נפגשים, ורחוקים, כל כך רחוקים.
סובבים סביב זמנים אחרים, תקוות שנדמו, חלומות שנשכחו,
ושירים ארוכים ארוכים שמחזיקים את הלילה שלם.

זאת אני, רק אני כזאת.