אני רצה, עומדת במקום. חייבת להספיק עוד הרבה דברים שהבטחתי לעצמי להספיק, לפני שפגשתי אותך. לפני שיכנס עוד חורף, לפני שיעלה מסך האדישות, לפני שאתפתה להשאר.
הגנן בחוץ מביט אלי, הוא חושב שאני לבד. אוסף עלים אחרונים בשביל המוליך אל הגינה, אני מספרת לו בשקט שבחורף יהיה פה קר. על הספסל בגינה רק אני וחילזון עצל, ממהר גם הוא לסגור חלון, להתרחק. ילדים משחקים בין נדנדה לשמים, אמא דואגת בין שמים לנדנדה, שני כלבים רצים על ירוק, ילדות מסתודדות מאחורי ילקוטי ענק, אצבעותיי קפאו מלאחוז בספר הזה, מרוחקת, בוהה. עוד מעט יבואו כולם. אז, באמת אהיה לבד. אולי עוד אספיק לסדר, לרקוד, לתפוס את הטיסה הבאה לניו-יורק. האישה בספר שלי איבדה עכשיו אהבה. אולי אם אסע, אספיק להתחמק גם מזאת.