שָבָּת כָּלַה

הכל עצר, נדם, מפנה מקומו לחיים,
התפצלות לזוגות אחרים, בשרניים,
כמו התפזרות יחידים בשטח מרוחק,
מתחלפים, אחרי שנגמר המשחק.

ואני מפצלת את עצמי, מתפרקת לבד,
עוד שבוע עבר, שוב ננעצת בי שָבָּת,
עוד לילה אדום, לבד עד הנימים,
לא היה משחק, לא היו מתחלפים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *