והיא כמעט מקללת, נוגעת-לא נוגעת בדחף הזה,
רוצה לצרוח מילים שתרעדנה בי, להעיר את נפשי להאמין,
לא לחדול.
איני שומעת נזיפתה, באזני, מילותיה קסמים,
צליל קולה פעמוני מדבר ברוח, והניחוח, עוד לפני שקרבתי,
הניחוח כה אהוב, מוכר.
והיא כמעט מקללת, ואני מבקשת עוד קצת מנפשה,
והיא כמעט משתוללת, ואני מבקשת עוד קצת לנפשי.
ועוצרת. שותקת.
חוששת שמא תחדל להעיר, תחדל לקלל, לנזוף, להרעיד,
תחדל לאהוב.
תחדל להגיד.