וגם אם כל החדר רעד, אני לא שמעתי דבר,
התכרבלתי לתוך הנתינה האינסופית שלו, והרגשתי מרומה.
משהו לא התחבר, וגם אם היה שם הכל, משהו חסר.
ובכל הפעמים שידעתי, ובכל הפעמים שהאמנתי,
כמו עיוורת, לא ראיתי דבר.
ובין תריסי ערבית, חלמתי מציאות אחרת, דמיונית, מטורפת,
ולפתע הוא כאן, במרחק נגיעה, בא כמו ימים של אחרי מלחמה.
בלי איזון, בלי סדר, בלי תשובה. רק הבנה הדדית ושתיקה.
ובכל הפעמים שידעתי, ובכל הפעמים שהאמנתי,
לא צלחתי לראות.
וכל החדר רעד, אך לא שמעתי דבר, לא הייתי שייכת.
מכורבלת בתוך הנתינה האינסופית שלו, מרומה.
משהו לא התחבר, משהו חסר. תאווה אמיתית למישהו אחר.
ובכל הפעמים שחשבתי, ובכל הפעמים שרציתי להאמין,
לא האמנתי בדבר.
מכורבלת בתוך הנתינה האינסופית שלו, ומרמה.