ובערבי שבת היא באה לבנה לתוך לבי,בין צעיפים מתנופפים ברוח, וצלילי פעמוני מדבר,היא באה. היא לא תאמר דבר, אך בעיניה הגדולות כמו הכל כבר נאמר,לפני שספרתי שנים של סופות חול המכסות את העבר,את הריח שנשאר....
עוד חורף נכנס.את אומרת שהגיע הזמן לנוח.אני מחייכת.גם אנחנו כמו הדובים,ישנים כל החורף.את, מדברת על הלב,משכיחה ממני אכזבותמלמדת אותי להיות.אולי פעם, נמצא עצמנואחרות, שלמות, מאושרותכפי שדיברנו אז,מביטות, בתוך מעיל גדולעל שפת האגם הקפוא.
כל הנבואות האיומותשהגשימו את עצמן בתוכי, בחיינעלמו כשאת הופעת. שכחתי כמה נעים לדבר איתך.רק לדבר. לפעמים אני רוצה שתהיי לידיבכל רגע שבור, בכל רגע מוארלהזכיר לי לא לברוח,לא לפחד.להזכיר לי להתגשם. כל המילים הכעורותשנאמרו בימים...
ואז, כשמתקרבים לאור ההוא, אותו אחד שמחכים לו כמו שנות אלפיים,אחרי שחשבתי כבר שלא. אחרי שנרדמתי.אחרי ששכחתי לנשום.ואז, משהו קורה. משהו זז. ואז זה פשוט דוהר לעבר, הגץ הפך ניצוץ, ובלי הכנה שטף אורות ממלאים,...