וזה נפתח מבפנים ויוצא החוצה, זרם שוטף, התפרצות געשית,
פעפוע פנימי, מדמם, אין סופי.
ובלבול של ימים ושעות, אחורה, קדימה ועוד ועוד,
זמנים הפוכים, געגוע אחר, מנסר, מחטט.
ושקט של בית ריק, הודיה על מה שיש, על מה שאין,
משב אויר חם, רוח תועה, מנגינה אחרת, מרגיעה.
ואותה הבנה שהופכת שוב הכל, נוגעת בנימים, צובטת לבבות,
קריעה פנימית, נואשות נסתרת, מציאות אחרת.
ואז נסגר עמוק פנימה, מתקפל לתוך עצמו, משוריין,
הרצה מהירה לאחור, סרט רעוע, ישן. עוד זמן מעומלן.