ידעתי לקרוא אותך אתמול, כל קמט בגוף הארוך, המוכר, והיום אתה כבר לא כאן,לא תהיה כאן יותר ואפילו תרצה, תתחנן.השעות מתארכות, חושך שחור לפני זריחה, ואני באותה תנוחה, כפי שהשארת אותי,כך, שוכבת, חושבת, לא בוכה.התקרה...

כי כך אני. עלומה. מעבר להר ומעבר לטירה, מעבר לכל הדרקונים הלוחשים, מעבר לשמים האפורים, הרחוקים, מעבר לימים ומעבר לפחדים. עלומה. איש אינו יכול לבוא בשעריי, איש לא מצא את השביל. אף אני איבדתי את...

שוב עזבתי את המדבר מאחור, עליתי על הדרך הביתה. כמה אני אוהבת להיות בבית, כמה שונאת לעזוב את המדבר מבלי שהספקתי לחוש בו באמת. אבל כביש שש נעים לי. ירוק. יכול להמשיך עוד ועוד. אני...

זאת אני, רק אני.יושבת כאן על הרצפה הקרה, ביום הזה, שלנו.מחטטת בראש, קשקשי מחשבות עמומים,עוברת על כל הדברים, הקבורים, מי אנחנו, מי היינו,כבר שכחתי את הכל. הייתי רוצה לשכוח יותר. סובבים מסביב לזמן, ארוחת ערב...

אתמול לרגע שכחתי. היו אלו המים הזורמים שהשכיחו אותך כליל. גם התחושות הכי דקות, לא זרמו בדמי.עירומה, תחת מים חיים, חמים, זורמים על ראשי, על פניי, בעיניי. ושוכחת. לפעמים, יכולתי לחיות תחת זרם המקלחת, להשאר...

אני עומדת על קצה קצהו של העולם. לא, איני רוצה להיות מעל כולם. איני רוצה אף להיות בינהם. לא להסתובב ברחובותיהם, לא לחיות בקרבתם. רק לצפות. לצפות בהם. בכל תנועה, בכל אנקת רווחה, שמחה, כאב,...

אני צועדת ברחובות תל אביב. עיר לפני קיץ מיוזע, עיר בהצגה. כמוני. זר לא יבין.ואני רוצה להרגיש זרה, להיות שונה. לא להטמע, לא להיות חלק, לא להשלים אף אחד,לשכוח את עיקול השפתיים המוכר, את הזיק...

אני מביטה על חיי מהצד, כצופהבוחנת את החלטותיי,כמו לא הייתי חלק מהקיום הזה,מנותקת.יש פעמים שאני שוכחת את עצמי,מי רציתי להיות, מה ביקשתי לי,כמו שכחתי שהייתי גם אחרת,כמו עכשיו.ואני מתגעגעת לחורף ולקרה,ולשקט הזה שבא אחרי הסערה.

כל כך הרבה דברים בבת אחת,כאילו מישהו בוחן אותי, עד כמה אוכל עוד,עד כמה אחזיק. לפעמים אני מרגישה שאני משתגעת.לפעמים אני מרגישה מרומה.לאן אבד הסדר? לאן הלכה הנשימה? אני לא נסוגה, אני לא חוזרת,ואפילו תיפול...

נכון, אני מצהירה על נקל.אין לי כל בעיה לצאת בהצהרה היום,ולבטלה באחת מחר.אף אם המילה "לעולם" לקחה בה חלק.אף אם הצמד "אין סיכוי" הפך בה סימן. כך אני היום, מרגישה, מצהירה,לא חוזרת, לא מתפשרת.עד בוא...