ובערבי שבת היא באה לבנה לתוך לבי,בין צעיפים מתנופפים ברוח, וצלילי פעמוני מדבר,היא באה. היא לא תאמר דבר, אך בעיניה הגדולות כמו הכל כבר נאמר,לפני שספרתי שנים של סופות חול המכסות את העבר,את הריח שנשאר....
וזה נפתח מבפנים ויוצא החוצה, זרם שוטף, התפרצות געשית,פעפוע פנימי, מדמם, אין סופי. ובלבול של ימים ושעות, אחורה, קדימה ועוד ועוד,זמנים הפוכים, געגוע אחר, מנסר, מחטט. ושקט של בית ריק, הודיה על מה שיש, על...
פעם בכמה זמן, אני מכיילת את עצמי,כותבת עוד מילה וחצי בדף הזה שפתוח כאן תמיד,מספרת לעצמי שמשהו בטוח עומד לקרות,משהו יטלטל את המציאות הזאת,ימשוך בכח לתוך מציאות אחרת. כלום לא יפתיע,אני מכירה את הדריל. בחיי!...
אני נוודית.עברתי בחיי עשרות בתים, ארזתי ופרקתי את חיי מתוך הארגזים לתוך מקומות חדשים, לתוך דפים לבנים.במעבר הראשון, עזבתי את בית הורי, הייתי בת 17, ולקחתי איתי ארגז של דברים שכתבתי לעצמי.בכל שנה נוספו אל...
ואחרי ימים ארוכים, ארוכים, של חוסר הבנה,חוסר יכולת להכיל את ההיסטוריה הזו שמתגבשת מול עיני,ואחרי לילות ארוכים של דמעות שצורבות עד הקצה,ואשמה וחוסר, ודאגה ופחד, וכאב, כל כך הרבה כאב..מגיע חג האביב הזה, כולו בלבן,...
לפעמים, בעיקר כשאני כותבת,מחפשת לבטא רגש בצורה נקיה, שקופה,כל המילים שאצור למשפט, הביטויים,חיכוך האותיות, הפסיקים והנקודות..כל אלו לא מצליחים להעביר דבר,מלבד חלקיק של משהו דומה, מעורפל. אז, עולה ברקע נעימה, יצירה, מופת,ואני מרגישה איתה בדיוק,...
והיה ביום השביעי,וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְכָל-צְבָאָם. וְכָל-צְבָאָם. והיה ביום השביעי,הֵמָּה גִּלוּ עֶרְוָתָהבָּניהָ וּבְנוֹתיה לָקחוּוְאוֹתהּ בַּחרֶב הָרגוּוּשְׁפוּטים עשׂוּ בהּ. וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְכָל-צְבָאָם. והארץ היתה לאש, וצעקו השמיםכי לא יכלו עוד. והיה ביום השביעי, וַיְכַל אֱלֹהִים.וַיִּנָּפשׁ...
שוב נוסעת אל מדבר צל גשם, אל נופי הילדות הצחיחים,דרך זכרונות, אבני שֶם וצלקות טריות של מוות ואיבוד.בירידות המוכרות המתמזגות אט אט אל האופק הצהוב,בין כפרים פזורים וכבשים רחוקות המעירים בי ימים אחרים.ימים של קיץ...
בחדר הזה מצאתי שקט. שקט שנותן לי זמן לא לחשוב.לא להיות מודעת.החופש הקטן שלי בתוך העבדות הארורה הזו להשרדות.אני פותחת חלון אל הרחוב הרועש, קיום אינסופי של עולם מתנהל,כאילו הכל היה כך תמיד, כאילו הזמן...
הגיל, הגוף והציפיה הזו שמתארכת, עוד רגע אני בורחת מכאן שוב, מתקפלת. לא אותות של סכנה, לא אפילו סדק קל, רק הדממה הזו כשיורד הלילה והחושך שנכנס. רק הצריבה הזו שמזכירה לי ואינה נגמרת, פעם,...
חלמתי אותךָ פעמיים. אולי אפילו יותר. פעמים לבטח, אותן אני זוכרת היטב.לא זכרתי שכך זה מרגיש, מהפנט, ירוק, מפעים, כמו התחושות הראשוניות של החיים.טיפת גשם קרה על הלשון, ריח האדמה אחרי גשם ראשון,אבטיח קר מרוח...
זוכרת.אותם דברים שאמרתי לך,לפני זמן ועוד קודם,כשהיינו במקומות אחרים,אחרי לילות מיוזעים,אתה עם שלךואני. ואחר כך נותרתי לבד מול עצמיופחדתי.הסתובבתי ימים למצואעברתי אנשים, נשים, כאבים,אך לא מצאתי לי בית.לא מצאתי מרפא. והדברים שאמרתי לך,לפני זמן ועוד...