וזה נפתח מבפנים ויוצא החוצה, זרם שוטף, התפרצות געשית,פעפוע פנימי, מדמם, אין סופי. ובלבול של ימים ושעות, אחורה, קדימה ועוד ועוד,זמנים הפוכים, געגוע אחר, מנסר, מחטט. ושקט של בית ריק, הודיה על מה שיש, על...
פעם בכמה זמן, אני מכיילת את עצמי,כותבת עוד מילה וחצי בדף הזה שפתוח כאן תמיד,מספרת לעצמי שמשהו בטוח עומד לקרות,משהו יטלטל את המציאות הזאת,ימשוך בכח לתוך מציאות אחרת. כלום לא יפתיע,אני מכירה את הדריל. בחיי!...
אני נוודית.עברתי בחיי עשרות בתים, ארזתי ופרקתי את חיי מתוך הארגזים לתוך מקומות חדשים, לתוך דפים לבנים.במעבר הראשון, עזבתי את בית הורי, הייתי בת 17, ולקחתי איתי ארגז של דברים שכתבתי לעצמי.בכל שנה נוספו אל...
בחדר הזה מצאתי שקט. שקט שנותן לי זמן לא לחשוב.לא להיות מודעת.החופש הקטן שלי בתוך העבדות הארורה הזו להשרדות.אני פותחת חלון אל הרחוב הרועש, קיום אינסופי של עולם מתנהל,כאילו הכל היה כך תמיד, כאילו הזמן...
הגיל, הגוף והציפיה הזו שמתארכת, עוד רגע אני בורחת מכאן שוב, מתקפלת. לא אותות של סכנה, לא אפילו סדק קל, רק הדממה הזו כשיורד הלילה והחושך שנכנס. רק הצריבה הזו שמזכירה לי ואינה נגמרת, פעם,...
זוכרת.אותם דברים שאמרתי לך,לפני זמן ועוד קודם,כשהיינו במקומות אחרים,אחרי לילות מיוזעים,אתה עם שלךואני. ואחר כך נותרתי לבד מול עצמיופחדתי.הסתובבתי ימים למצואעברתי אנשים, נשים, כאבים,אך לא מצאתי לי בית.לא מצאתי מרפא. והדברים שאמרתי לך,לפני זמן ועוד...
ספרתי שש. אחר-כך עברה עוד שנה, ועוד אחת נסגרה לספירה, לספסל.ימים שאינם נזכרים, רגעים שאינם נכתבים, אינם נשמרים אף לרגע נוסף.זמן מת, כמו נעלם לתוך ריק גדול, זמן שאינו נשאר, זמן שנספר.בין שמים למים, בין...
אני מסקרת את הרחוב הזה, רגעים אחרונים לפני כניסת השבת,ברחוב הזה, אני הכופרת היחידה. לצד ביתי ניצב בית כנסת תימני,שקט מופתי כל השבוע, ובבוא השבת מתמלא בהמיית המתפללים.כמה נעים לשמוע את התפילה מרחוק, לוקח אותי...